פסק-דין בתיק ע"א 2079-09

השופטת רות לבהר שרון

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב שניתן על ידי כב' השופטת אושרי פרוסט פרנקל בת.א 959409/07 ביום 17.6.09, בו נדחתה תביעת המערער להשיב לו סך של 657,460 ש"ח, אשר לטענתו, נגבה ממנו שלא כדין מהמשיב.    

העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא

1.         בשנת 1997 לערך, נטל המערער מן המשיב (להלן: " הבנק"), שתי הלוואות גישור המתחדשות מידי שנה בשנה, בסך כולל של 321,800 פרנקים שוויצריים ( פר"ש) "בגרייס", קרי, הלוואות בהן בתקופת הגרייס  פטור המערער מהחזר הקרן ונדרש לפרוע את הריבית בגינם בלבד.

2.         בשנת 1999, בהתקרב מועד פירעון ההלוואות, ביקש המערער לחדשן תוך הצמדתן לפר"ש ופריסתן ל-10 שנים. הנהלת המרחב של הבנק התנתה את העמדת ההלוואות ל-10 שנים בעריכת ביטוח שער, כדי להגן על הבנק מפני פיחות.

התובע סירב לתנאי זה, שכן לטענתו, בהתאם לסיכום שהגיע אליו עם מנהל הסניף בעבר, קבלת האשראי לא הותנתה, בשום עת, בעריכת ביטוח שער, מה גם שלטעמו, הבטוחות שהעמיד לבנק היו מספיקות.

3.         ביום 4.10.99 הלוואות הגריס נפדו מחשבונות המערער, מבלי שהומרו לשקלים, ונשאו ריבית חריגה.

4.         ביום 20.10.99 התקיימה פגישה בין המערער ובין מר פינקלשטיין מהנהלת המחוז של הבנק, בסיומה הוחלט כי יתרת החובה של המערער תסולק באמצעות שתי הלוואות צמודות פר"ש לתקופה של 10 שנים, אשר תוחזרנה בתשלומים חודשיים שווים החל מיום 20.11.1999, לצורך כך המערער חתם על צמד מסמכים שכותרתם " בקשה לביצוע עסקה עתידית בשקלים" ו- " תנאי ניהול עסקאות עתידיות בשקלים".

בהמשך לחתימת המערער דלעיל, נרקמה בין הבנק ובין המערער, עסקה עתידית בשקלים המכונה "צילנדר", בה למעשה רכש המערער אופציות  Callו- Put , ביחס לשער הפר"ש, אשר מועד פקיעתן נקבע ליום 19.10.00.

שער הפר"ש ביחס לאופציית ה-call נקבע ל- 3.25, ושער הפר"ש ביחס לאופציית

ה- PUT נקבע ל- 3.1625.

משמעות האמור, כי אם ביום הפקיעה שער הפר"ש היה עולה על 3.25 הבנק היה משלם למערער את שיעור העלייה הנובע מהפרשי השער ביחס לכל סכום ההלוואה, ולעומת זאת אם שער הפר"ש היה יורד מתחת ל- 3.1625, המערער היה משלם לבנק את שיעור הירידה הנובע מהפרשי השער כאמור.

5.         ביום 24.7.00 פנה המערער לבנק במכתב, בו גולל את חששותיו בכל הקשור לעסקה העתידית. משלא נענתה פנייתו, שלח המערער ביום 2.10.00 מכתב נוסף ללשכת פניות הציבור אשר נענה ע"י הבנק ביום 12.10.00 בשלילה, כאשר כל טענותיו נדחו.

6.         ביום 19.10.00 (יום הפקיעה), מומשה אופציית ה- Put בהתאם לתנאי "הצילנדר", וחשבון המערער חויב בסכום של 284,691 ש"ח.

7.         על חיוב זה המערער השיג, והגיש בהתאם תובענה כספית על סך 657,460 ש"ח לבית משפט קמא, בה טען, בין היתר, כי התנית מתן הלוואות ל-10 שנים בעריכתה של עסקה עתידית, מהווה התנית שירות בשירות שלא כדין, ועל כן מקנה לו זכות להטבת נזקיו מהמשיב.

8.         בית משפט קמא, דחה את תביעת המערער, בקובעו, כי זו התיישנה, וכי גם לגופו של עניין, חיובו של המשיב בעריכת עסקה עתידית ביחס לשער הפר"ש היה  סביר בנסיבות העניין, שימש למעשה " ביטוח שער", ועל כן אינו מהווה התנית שירות בשירות, כטענת המערער.

עוד נקבע, כי המערער עמד על כך שההלוואות תינתנה לו בפרנקים שוויצרים, ודחה אלטרנטיבות נוספות שהוצעו לו על ידי הבנק, בהן יכול היה לקבל את ההלוואות ללא עריכת ביטוח שער. בשל כך שוכנע בית המשפט כי: " אין מדובר בלחץ של הבנק, אלא בהלוואה תמורת בטחונות"

לבסוף ציין בית משפט קמא, כי המערער הוא איש עסקים ותיק, המעורה היטב בשוק העסקים והכספים, ועל כן, גם אם כטענתו, לא הבין את ההסברים שניתנו לו על ידי נציגי הבנק ביחס למהות העסקה העתידית, שומה היה עליו לפנות לייעוץ חיצוני.

זאת ועוד, מתוך עדותו של המערער, הסיק בית משפט קמא, כי הוא הבין על מה הוא חותם, בדק את הכתוב, קיבל הסברים מפקידי הבנק, ועל כן לא ניתן לטעון כי לא הבין את העסקה עליה חתם.